איתי רון–גלבע הוא פסל וצייר שחי ועובד בירושלים, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ומרצה ביחידה לפיסול.
הציג תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בחללים שונים, ביניהם: מוזיאון ינקו–דאדא, בית האמנים בירושלים, בית האמנים בתל אביב, "המפעל" בירושלים, גלריה "ביתא" ועוד.
מתי ואיך התחיל הקשר שלך לאמנות?
במקום להפריע בכיתה, בבית הספר היסודי ציירתי במחברות חלקות. זה היה לפני הריטלין, זה עזר לי להתרכז.
מה התחום הכי קרוב לליבך באמנות ולמה?
פיסול בברזל. חוטים דקים ומוטות עבים, כיפוף עדין מול ריתוך והפעלת כוח. בין שני הקצוות יש מתח שמשאיר אותי סקרן.
מה העבודה שאתה הכי גאה בה?
"כוחו של האין מכריע את היש". סדרה של גופי מתכת גדולים כחלק מפרוייקט "מסדר שנלר" בירושלים.
מי הדמות שהשפיעה הכי הרבה על היצירה שלך?
אלכסנדר קלדר, פסל אמריקאי. בפעמים הראשונות שראיתי יצירות שלו הרגשתי בבית, בחיק המשפחה. היכולת שלו ליצור אמנות יפהפיה, מצחיקה, גסה ועדינה, גרמה לי להרגיש שמותר לי להיות מי שאני, לא צריך לנסות להיות מישהו אחר.
אם לא היית עוסק באמנות, מה היית עושה?
טבח או דבוראי (יצרן דבש).
מה נותן לך השראה?
הטבע, העיר, קטעי שיחות של אנשים שעוברים לידי, אקטואליה, דברים שמצחיקים או מעצבנים אותי.
איזה רגע בקריירה שלך היה משמעותי במיוחד עבורך?
פעם ראשונה בסטודיו מחוץ לבית. אני עומד מול כן ציור עם נייר גדול וריק ואומר לעצמי בקול רם "אין חוקים באומנות".
איך היית מגדיר את האמנות שלך במשפט אחד?
מתח בין צחוק לעצב.
מה הטיפ שלך לאמנים ואמניות בתחילת הדרך?
לקחת לכל מקום ספר סקיצות ולמלא אותו ברישומים קצרים מהתבוננות בסביבה שלך, במחשבות ובסקיצות לרעיונות.
